המית
Hebrew
Root |
---|
מ־ו־ת |
Conjugation
Conjugation of הֵמִית (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | המתתי \ הֵמַתִּי | הֵמַתְנוּ | ||
second | המתת \ הֵמַתָּ | המתת \ הֵמַתְּ | המתתם \ הֲמַתֶּם1 | המתתן \ הֲמַתֶּן1 | |
third | הֵמִית | הֵמִיתָה | הֵמִיתוּ | ||
present | מֵמִית | מְמִיתָה | מְמִיתִים | מְמִיתוֹת | |
future | first | אָמִית | נָמִית | ||
second | תָּמִית | תָּמִיתִי | תָּמִיתוּ | תָּמֵתְנָה2 | |
third | יָמִית | תָּמִית | יָמִיתוּ | תָּמֵתְנָה2 | |
imperative | הָמֵת | הָמִיתִי | הָמִיתוּ | הָמֵתְנָה2 | |
notes |
|
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.