ביכר

ביכר \ בִּכֵּר • (bikér) (pi'el construction)

1. To give birth for the first time.
   • a. 1200, Maimonides, משנה תורה‎,‎ בכורות chapter 4:

     הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה אצלו הרי זה ספק בכור

2. To designate a specific child the firstborn.
   • Deuteronomy 21:16, with Young's Literal Translation:

     לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת־בֶּן־הָאֲהוּבָה עַל־פְּנֵי בֶן־הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר

     ló yuchál l'vakér et-ben-haahuvá al-p'né ven-has'nuá hab'chór

     he is not able to declare first-born the son of the loved one, in the face of the son of the hated one -- the first-born.

3. (of produce) To ripen.
   • a. 217 CE, Mishnah, Menachot:

     ‏מצות העמר לבוא מן הקרוב לא בכר הקרוב לירושלים מביאים אותו מכל מקום‎

     mitzvát haómer lavó mín hakaróv ló vikér hakaróv lirushaláyim m'viím otó mikól makóm

     (please add an English translation of this usage example)