מיין

Hebrew

Etymology 1
Root
מ־י־ן‎

From the root מ־י־ן‎ .

Verb

מיין \ מִיֵּן • (miyén) (pi'el construction)

  1. to sort
Conjugation
Conjugation of מיין \ מִיֵּן‎ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms
  • to-infinitive: למיין \ לְמַיֵּן‎
finite forms masculine
singular		 feminine
singular		 masculine
plural		 feminine
plural
past first person מיינתי \ מִיַּנְתִּי‎ מיינו \ מִיַּנּוּ‎
second person מיינת \ מִיַּנְתָּ‎ מיינת \ מִיַּנְתְּ‎ מיינתם \ מִיַּנְתֶּם‎ מיינתן \ מִיַּנְתֶּן‎ 1
third person מיין \ מִיֵּן‎ מיינה \ מִיְּנָה‎ מיינו \ מִיְּנוּ‎
present all persons ממיין \ מְמַיֵּן‎ ממיינת \ מְמַיֶּנֶת‎ ממיינים \ מְמַיְּנִים‎ ממיינות \ מְמַיְּנוֹת‎
future first person אמיין \ אֲמַיֵּן‎ נמיין \ נְמַיֵּן‎
second person תמיין \ תְּמַיֵּן‎ תמייני \ תְּמַיְּנִי‎ תמיינו \ תְּמַיְּנוּ‎ תמיינה \ תְּמַיֵּנָּה‎ 2
third person ימיין \ יְמַיֵּן‎ תמיין \ תְּמַיֵּן‎ ימיינו \ יְמַיְּנוּ‎ תמיינה \ תְּמַיֵּנָּה‎ 2
imperative second person מיין \ מַיֵּן‎ מייני \ מַיְּנִי‎ מיינו \ מַיְּנוּ‎ מיינה \ מַיֵּנָּה‎ 2
notes
  1. Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing.
  2. Uncommon in modern Hebrew.

Etymology 2

From English Maine.

Proper noun

מיין \ מֵיְן • (meyn) f

  1. Maine

Yiddish

Verb

מיין • (meyn)

  1. First-person singular form of מיינען‎ (meynen)
  2. Imperative singular form of מיינען‎ (meynen)

Determiner

מיין • (mayn)

  1. (nonstandard) Unpointed form of מײַן‎ (mayn).
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.