פילוסופא

From Ancient Greek φιλόσοφος (philósophos).

פִּילוֹסוֹפָא • (pīlōsōp̄ā) m

1. philosopher

   a. 500 CE, Babylonian Talmud, Shabbat 116a-b:

   ‏אִימָּא שָׁלוֹם דְּבֵיתְהוּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוָאִי הֲוָה הַהוּא פִּילוֹסוֹפָא בְּשֵׁבָבוּתֵיהּ דַּהֲוָה שְׁקִיל שְׁמָא דְּלָא מְקַבֵּל שׁוּחְדָּא‎

   ʾimmā šālōm dəḇēṯəhū dəribbī ʾĕlīʿézer ʾăḥāṯēh dərabbān gamlīʾēl hăwāʾī hăwā hahū pīlōsōp̄ā bəšēḇāḇūṯēh dahăwā šəqīl šəmā dəlā məqabbēl šuḥdā

   Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was the siter of Rabban Gamliel; there was a certain philosopher in their neighborhood who had a reputation that he does not accept bribes.