מכה

Hebrew

Etymology 1
Root
נ־כ־ה‎

Noun

מַכָּה • (maká) f (plural indefinite מַכּוֹת‎, singular construct מַכַּת־‎, plural construct מַכּוֹת־‎)

  1. an attack, an assault, a hit

Verb

מַכֶּה • (maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה‎ (hiká)
    • Exodus 2:11, with translation of the King James Version:
      ‏אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי‎
      ish mitsrí maké ish ivrí
      an Egyptian smiting an Hebrew

Verb

מַכָּה • (maká)

  1. feminine singular present of הִכָּה‎ (hiká)

Verb

מַכֶּה • (maké)

  1. masculine singular present of הִכָּה‎ (hiká)
    • a. 217 CE, Mishnah, Ketubot 7:10:
      ‏ואלו שכופין אותו להוציא מכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחשת והברסי בין שהיו בם עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו‎
      (please add an English translation of this usage example)

Etymology 2

Borrowed from Arabic مَكَّة‎ (makka).

Proper noun

מֶכָּה • (meka) f

  1. Mecca (city)

Anagrams
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.